סרטן כליה הינו הגידול האורולוגי השלישי בשכיחותו והשביעי בשכיחותו מבין כל סוגי הסרטן בקרב גברים והעשירי בקרב נשים. סרטן כליה שכיח יותר בגברים אך אינו נדיר בנשים. ישנן מספר תסמונות גנטיות אשר גידולי כליה מופיעים בהן בשכיחות גבוהה, אך הרוב המכריע של גידולי כליה מתפתחים ללא קשר לתסמונת גנטית. בעבר, מרבית גידולי הכליה היו מתגלים בעקבות הופעת תסמינים, דוגמת גוש אותו ניתן להרגיש במישוש המותן, כאבי מותן והופעת דם בשתן דמי. כיום, בעקבות השימוש הנרחב בבדיקות דימות, כגון אולטראסאונד ו CT, אחוז החולים המאובחנים עקב תסמינים קטן מאוד והרוב המכריע של החולים מתגלים באופן אקראי בבדיקה אשר מבוצעת מסיבה שאינה קשורה לסרטן כליה.
עקב הגילוי האקראי של מרבית גידולי הכליה, רוב גידולי הכליה כיום הינם בשלב התפתחות מוקדם וניתנים לטיפול עם סיכויי החלמה גבוהים מאוד. לצורך אבחנה של סרטן כליה, לאחר מציאת גוש חשוד בכליה, יש לעבור בדיקת CT או MRI של הבטן בלי ועם חומר ניגודי. במרבית המקרים בדיקה זו אבחנתית ואין צורך בביצוע ביופסיה לצורך אישור האבחנה.
הטיפול בסרטן כליה מבוסס בעיקרו על הסרת הגידול בשלמות. הסרה שלמה של הגידול יכול להתבצע הן בצורה של הסרת הגידול בלבד ושימור הכליה, או בצורה של הסרת הכליה בשלמות. ההחלטה האם לשמר את הכליה או לבצע כריתה שלמה מבוססת על גודל הגידול ומיקומו. את מרבית הגידולים היום ניתן להסיר תוך שימור הכליה ובכך לשמר תפקוד כלייתי מקסימלי. ניתן לבצע ניתוחי כליה (כריתה חלקית או שלמה) בגישה פתוחה, לפרוסקופית ורובוטית.
ישנם טיפולים חלופיים לסרטן כליה, הכוללים הרס רקמת הגידול בעזרת סוגים שונים של אנרגיה (הקפאה, חימום בעזרת תדר רדיו וכו׳), אך שיטות אלו נמצאו כנחותות במניעת חזרת הסרטן בהשוואה לניתוח ולכן מומלצות רק בחולים אשר אינם כשירים לעבור הרדמה וניתוח (חולים מבוגרים עם מחלות רבות אשר גורמות לסיכון הרדמתי וניתוחי גבוה).
בחולים נבחרים, לרוב מבוגרים עם גידולים קטנים, ניתן לעקוב אחר הגידול. במידה והגידול אינו גדל או שגדל בקצב איטי ניתן להמשיך מעקב, ובמקרים של גידול אשר גדל מהר להמליץ על טיפול ניתוחי.