סרטן השלפוחית הינו הסרטן הרביעי בשכיחותו בקרב גברים והשמיני בקרב נשים. גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות סרטן שלפוחית הינם עישון, חשיפה תעסוקתית וחשיפה קודמת לקרינה. סרטן שלפוחית יכול להתפתח שנים רבות לאחר הפסקת החשיפה לגורמי הסיכון.
מרבית מקרי סרטן השלפוחית מתגלים בעקבות הופעת שתן דמי, ובחלק נכבד מהמקרים הגידולים הינם שטחיים בזמן האבחנה, מצב המתאים לטיפול בכריתה מקומית עם או בלי תוספת של טיפול משלים בשטיפות לתוך השלפוחית.
סרטן השלפוחית מתאפיין בשכיחות גבוהה של הישנות, למרות טיפול מיטבי ובמקרים מסויימים אף יכול להתקדם ממחלה שטחית למחלה החודרת לשריר דופן השלפוחית. שטיפות, המשמשות כטיפול משלים לאחר כריתה, כוללות חומרים כימותרפיים (כגון מיטומיצין, אפירוביצין, גמציטבין וכו׳) ותרופות המעוררות את המערכת החיסונית להלחם בסרטן ולמנוע את חזרתו. התרופה העיקרית המפעילה את המערכת החיסונית היא BCG, אותו חומר המשמש כחיסון לשחפת. תרופה זו נחשבת התרופה היעילה ביותר למניעת חזרת הגידול והתקדמותו למחלה חודרת שריר. BCG ניתן לרוב לחולים עם מחלה בסיכון גבוה בעוד שחולים עם מחלה בסיכון בינוני מטופלים בשטיפות כימותרפיות. במקרים אלו, BCG משמש כקו שני של טיפול לאחר כשלון שטיפות כימותרפיות. עם זאת, ניתן להשתמש ב BCG גם כקו ראשון במחלה בסיכון בינוני.
במקרים בהם מתגלה גידול החודר לשריר דופן השלפוחית, הטיפול הינו כריתת שלפוחית עם או בלי טיפול כימותרפי מקדים, ולעיתים טיפול כימותרפי לאחר כריתת השלפוחית. במקרים בהם יש צורך בכריתת שלפוחית, במהלך הניתוח מוטה השתן בעזרת שימוש במעי של החולה. הטיות אלו יכולות להיות בצורת ״שלפוחית חדשה״ המאפשרת השתנה בצורה דומה להשתנה עם שלפוחית, או בחיבור לעור (״סטומה״) המחייב שימוש בשקית קבועה לאיסוף השתן.